אני
מועסקת כמורה מן החוץ במסגרת המחלקה ומעבירה קורס "פרספקטיבות
סוציולוגיות של הבריאות והרפואה" לתלמידי תואר ראשון בסמסטר השני. אגלה לכם
סוד: למעשה זהו הניסיון הראשון שלי בהוראה פרונטאלית. לפני כן התנסיתי בהוראה
לקבוצות קטנות ובשיעורים חד-פעמיים. על כן, חששתי לא מעט
מהפגישה עם
התלמידים. למזלי, פגשתי קבוצת תלמידים איכותית,
תומכת, בעלת
עניין, ושאותה אני נהנית לפגוש בכל שיעור.
מהמפגש הראשון הזה
עם התלמידים למדתי כי ההוראה היא סוג של אומנות, וכי הידע המקצועי, רחב ככל
שיהיה, אינו מספיק להעברה מוצלחת של שיעורים. אילו נושאים הם אטרקטיביים
ביותר עבור התלמידים? מהן צורות הצגת החומר האפקטיביות
ביותר? איך
מזהים חוסרים בידע ומצליחים למלא אותם? אלה חלק מהשאלות
עליהן נאלצתי
לענות תוך כדי תהליך הלימוד והלמידה. במהלך הקורס גם פניתי
לתלמידיי עם
בקשה למשוב על מנת לשפר את איכות ההוראה. ובכן, למדתי
יחד עם תלמידיי,
ואני מאמינה שכולנו הרווחנו.
כמה מילים עליי.
מזה שנים
ארוכות אני קשורה לאוניברסיטה העברית ולמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה. עברתי
דרך שהחלה
בהיותי תלמידת מכינה לעולים חדשים בשנת 1991, דרך לימודי תואר ראשון ושני, ולאחר
מכן גם תואר שלישי, במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה. בימים האלה אני מצפה
לאישור עבודת דוקטורט, אותה ביצעתי במסגרת המחלקה ובהנחייתם של פרופ' יהודית
שובל (אמריטוס), אשר ניהלה במשך שנים רבות תוכנית לסוציולוגיה של הרפואה
במסגרת החוג, ודר' עתניאל
דרור, ראש היחידה להיסטוריה של הרפואה בפקולטה
לרפואה של האוניברסיטה העברית.
נושא עבודת
הדוקטורט שלי הוא שילוב הרפואה האלטרנטיבית
והקונבנציונאלית.
המחקר בוצע בשיטות איכותניות במתודולוגיה של "תיאוריה מעוגנת בשדה". במוקד המחקר –
קבוצת רופאים שעברו לעיסוק ברפואה סינית
והומיאופתיה. זו
היא עבודה על מטמורפוזות בהתפתחות אישית ומקצועית; על
המפגשים על קו
התפר בין מערב ומזרח, בין "מדעי" ו"לא מדעי"; על הפוליטיקה שבשילוב
השיטות בתוך הממסד הרפואי ומחוץ לו ועוד נושאים רבים אחרים. אני רואה
את המעבר של הרופאים לעיסוק בשיטות האלטרנטיביות כדוגמא פרטית ומעניינת
של התופעה האופיינית לחברה "הפוסט מודרנית": התופעה של ריבוי
מעברי גבול חברתיים ותרבותיים. תחומי עניין נוספים שלי הם אי שוויון בבריאות,
הגירת כוח אדם רפואי, תיאוריות של
גבולות, שיטות מחקר איכותניות ועוד.
מבחינה תעסוקתית
אני קשורה לשני עולמות, זה של האקדמיה וזה של העשייה המחקרית היישומית.
מזה תקופה ארוכה אני עובדת כחוקרת שירותי בריאות במשרד הבריאות. במסגרת התפקיד
אני עוסקת במחקר סוציולוגי יישומי. הידע המקצועי, אותו
רכשתי
באוניברסיטה, עוזר לי מאוד, הן בעשייה המקצועית היום יומית, והן בפתיחתם של
אפיקי קידום שלא היו קיימים אלמלא השקעתי בהכשרתי האקדמית.
לצערי, העבודה
במשרה מלאה מונעת ממני להגיע לסמינר המחלקתי. באותן פעמים בודדות בהן הצלחתי
להגיע, נהניתי מהאווירה האינטלקטואלית ומלאת החיים
ששררה במפגש, לא מעט הודות לנוכחות מוגברת של
תלמידי המחלקה
בכל הרמות.
אני שמחה על
ההזדמנות שניתנה לי בהוראת הקורס במחלקה לסוציולוגיה. תקוותי היא שגם בעתיד אוכל
לתרום ולהשתלב בסגל המרצים במחלקה. ובאשר
לסטודנטים – אני מאחלת להם הרבה הצלחה בהמשך
הלימודים.
הסוציולוגיה היא תחום ידע מרתק וממכר, ואין התמכרות טובה מזו.
בחזרה לכתבה
"יצאו בחוץ"
|