|
|
|
|
||
|
|
פנים חדשות במחלקה יוסי לוס |
|
||
|
זו הפעם השנייה שאני מתבקש להציג את עצמי בפקפוק. בשנה שעברה הייתי מורה מן החוץ (סליחה, עמית הוראה). השנה, בנוסף על כך אני פוסט-דוקטורנט. אספר על המחקר שלי לדוקטורט ומשפט על ההמשך. המחקר עסק בלוקליזציה ישראלית של תופעה תרבותית גלובלית, ובאופן ספציפי, באימוץ של דְהַמַּה (דרכו של הבּודְּהַה) גלובלית בישראל בשני העשורים האחרונים. בנוסף על תצפית משתתפת בקרב שלושת הארגונים הגדולים בישראל שאחראים לכך, וכמה עשרות ראיונות מוקלטים, חילקתי מאות שאלונים לצורך עיבוד נתונים כמותניים. |
|
|||
|
אחד המאפיינים הבולטים של התופעה בישראל הוא האחוז הגבוה של נחקרים שדוחים את זיהויים כבודהיסטים או כדתיים. דחייה זו הציבה בפניי אתגר שכיח של פער בין הקטגוריות המחקריות לבין הקטגוריות של הנחקרים. עם האתגר התמודדתי בפרק אחד שהוקדש לתיאור ההצדקות של הנחקרים ומיקומן בהקשרים מקומיים וגלובליים, כאשר אחת המסקנות הייתה שהדְהַמַּה, כפי שהיא מתורגלת בישראל, אינה חילונית ואינה דתית ובעיקר דוחה את הסקאלה הבינארית כולה.
שאר העבודה הוקדש לאירוע שעומד בלב תרגול הדְהַמַּה בישראל, מתרחש שוב ושוב עד אינסוף, מהווה את ההצדקה לקיומם של הארגונים, מגלם את ההיגיון של פעולתם, ומעצב אגב כך את הצורה המקומית של הדְהַמַּה הגלובלית – קורס דְהַמַּה. פרק אחד השתמש במודל טקס המעבר כדי לתאר את צורותיו השונות של הקורס, על הדומה והמבחין ביניהן. פרקים נוספים שימשו לניתוח סמלי, פרפורמטיבי ופנומנולוגי של קורס הדְהַמַּה. |
||||
|
הדלי למה בביקור בכותל |
המגוון של צורות תרבותיות שונות של אימוץ הדְהַמַּה בעולם כיום, בנוסף על הצורות השונות של בודהיזם באסיה, הביא חוקרים לתהות על השאלה, כיצד יש להגדיר בודהיסט מומר. מרביתם שוללים כל הגדרה אוניברסאלית על בסיס ביקורת אנטי-מהותנית שמקורה, כפי הנראה, ברעיונות בודהיסטים. הפתרון שהוצע גורס שבודהיסט הוא מי שאומר שהוא בודהיסט. אולם, אם כל אחד יכול להצהיר על עצמו כבודהיסט או כלא-בודהיסט, השאלה מה מבחין בין השניים נותרת בעינה. כלומר, פתרון זה הוא עקר מבחינה אנליטית. בהתבסס על ממצאים משדה המחקר הישראלי אני מציע להחליף שאלה זו בשאלה כיצד אדם הופך לבודהיסט, ובהקשר הישראלי, כיצד אדם הופך למתרגל דְהַמַּה. |
|||
|
נקודת המפנה, כפי שעלה מהראיונות המוקלטים, מאינספור שיחות לא מוקלטות, ומהניסיון שלי בשדה, נעוצה בחוויות משמעותיות ומפתיעות בקורס דְהַמַּה (הראשון בדרך כלל). קורס זה מבוסס במידה רבה על הימנעות ממגע, מדיבור וממעש, ומתרגול תודעתי סיזיפי. למעשה, קשה להבין מדוע אדם יצטרף שנית לקורס דהמה, שדומה במידה רבה מאד לקודם, אלא אם התרחשה בו חוויה משמעותית. העבודה מנתחת סיפורים על החוויות המשמעותיות ביותר מבחינת המתרגלים ומפרטת את מאפייניהן המשותפים והמרכזיים.
בעוד שהדיסרטציה עסקה בעיקר בהתרחשות הפנימית לשדה המחקר, המשך המחקר מוביל אותי למקם את התופעה בהקשרים רחבים יותר, מקומיים כמו גם גלובליים, כשנקודת המוצא היא המאפיינים המשותפים של החוויות הטרנספורמטיביות האישיות.
|
||||
|
תגובות, הערות והצעות |
||||
